תיקון 13 ומצלמות אבטחה: מה החוק דורש ואיך מגדירים את זה במערכת

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, בתוקף מ-14 באוגוסט 2025, לא הוסיף כללים ייעודיים למצלמות אבטחה. הוא נתן לרשות להגנת הפרטיות סמכות להטיל עיצומים כספיים ישירים, מ-1,000 ש"ח להפרה במאגר ברמת אבטחה בסיסית ועד מיליוני ש"ח בהפרות חמורות. הכללים עצמם כתובים מאז 2012 בהנחיית הרשות: מטרה מוגדרת, צילום רק של מה שנדרש, שלט ברור, תקופת שמירה מוגדרת עם מחיקה אוטומטית, הרשאות לפי צורך, יומן פעולות ובלי הקלטת קול. את רוב הסעיפים האלה המתקין מגדיר ביום ההתקנה.

מה תיקון 13 שינה למצלמות אבטחה, ומה היה כתוב כבר קודם

הכללים למצלמות אבטחה לא התחילו בתיקון 13. באוקטובר 2012 פרסם רשם מאגרי המידע (היום: הרשות להגנת הפרטיות) את הנחיה 4/2012, "שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן", וב-2017 נוסף לה פרק משלים על מצלמות במקום העבודה (הנחיה 5/17). רוב מה שמתקין צריך לדעת נמצא בשני המסמכים האלה, ושניהם עדיין מפורסמים באתר הרשות.

תיקון 13 שינה את המסגרת סביבם. אלה השינויים שנוגעים ישירות למי שמתקין או מפעיל מצלמות:

השורה שהכי מבלבלת לקוחות היא הרישום. חובת הרישום למגזר הפרטי כמעט בוטלה, ולכן חנות, משרד או ועד בית בדרך כלל לא צריכים לרשום את מערכת המצלמות. אבל המדריך של הרשות לתיקון 13 כותב במפורש שמאגר שאינו חייב ברישום לא פטור משום חובה אחרת בחוק. שקיפות, הגבלת מטרה, אבטחת מידע וזכות עיון חלות במלואן.

האם מערכת המצלמות שלכם היא "מאגר מידע"?

ברוב המקרים כן. כבר ב-2012 כתבה הרשות ש"חלק ניכר" מההקלטות של מצלמות מעקב נכנס לגדר מאגר מידע, כי הן מאפשרות לזהות אנשים ולשלוף אותם לפי שעה ומקום. היא הדגישה במיוחד מערכות עם זיהוי לוחיות רישוי (LPR), זיהוי פנים, או הצלבה עם מאגר תמונות של עובדים. ההנחיה מוסיפה שהעקרונות שלה חלים גם על מצלמות שאינן מאגר, כי הפגיעה בפרטיות קיימת בכל מקרה.

החריג היחיד הוא שימוש אישי: הוראות החוק על מאגרים לא חלות על אוסף שאינו למטרות עסק או למטרות ציבוריות. מצלמה בבית פרטי שמצלמת את החצר שלכם נכללת בחריג הזה. אבל גם עליה חל האיסור הכללי לפגוע בפרטיות, ועל זה בהמשך.

שלט מצלמות אבטחה: מה לכתוב ואיפה לתלות

לפי הנחיה 4/2012, השלט הוא אמצעי היידוע המינימלי. הוא צריך להיות תלוי בסמוך למצלמה, וגם בכניסה לאזור הכיסוי אם הכניסה רחוקה מהמצלמה, כדי שאדם יידע שהוא מצולם לפני שהוא נכנס. בבניין או במתחם מגודר ההנחיה ממליצה על שלט גם על דלת הכניסה. כשהמצלמה קטנה או מוסתרת, לשלט יש משקל גדול עוד יותר.

השלט צריך להיות קריא וברור, גם מבחינת הגודל. ההנחיה ממליצה שיכלול ארבעה פרטים:

• ציור של מצלמה או סמל מקובל אחר;
• שם הארגון האחראי על המצלמות (ההנחיה מציינת שבתוך חנות, כשברור מי המפעיל, אין בזה צורך);
• תיאור קצר של המטרה, למשל "מניעת עבירות" או "בטיחות";
• אתר אינטרנט עם מדיניות השימוש במצלמות, או טלפון וכתובת דוא"ל לשאלות.

אין בחוק או בהנחיה נוסח חובה כמו "המקום מצולם במעגל סגור". מי שמוכר לכם "שלט תקני לפי תיקון 13" מוכר נוסח שהוא ניסח, לא נוסח שהרשות קבעה. מה שכן נדרש הוא שהשלט יעביר את המידע.

לא צריך שלט לכל מצלמה. לפי דף השאלות והתשובות של הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, מציבים שלטים במספר ובמקומות שמספיקים כדי ליידע את הציבור ביעילות.

כמה זמן מותר לשמור הקלטות ממצלמות אבטחה?

חוק הגנת הפרטיות לא קובע מספר ימים לעסק רגיל. בכמעט כל אתר בנושא תמצאו "עד 30 יום", אבל הנחיה 4/2012 לא קובעת תקרה כזאת. היא קובעת שמשך השמירה ייקבע "בכל מקרה לגופו לפי מבחני המידתיות", לפי מטרת המצלמה ולפי רגישות המידע שהיא קולטת. שמירה אחרי שההקלטות כבר לא נחוצות היא הפרה של עקרון הגבלת המטרה, ויוצרת סיכון אבטחה מיותר.

לפני שקובעים כמה זמן, ההנחיה מבקשת לשאול אם צריך להקליט בכלל או שמספיקה צפייה חיה. אם צריך להקליט, מומלץ לתכנן את המערכת כך שההקלטות יימחקו אוטומטית בתום התקופה, ומותר שהמערכת פשוט "תדרוס" הקלטות ישנות.

מאיפה הגיעו 30 הימים

המספר מופיע בהנחיה, אבל בפרק אחר: זכות העיון. הרשות כותבת שבדרך כלל לא יהיה צורך לתת זכות עיון במאגר הקלטות שלא עבר עיבוד שמאפשר חיפוש לפי זהות המצולמים, בתנאי שמשך השמירה אינו עולה על 30 ימים. כלומר, 30 יום הם לא תקרה חוקית אלא נקודה שבה החובה לטפל בבקשות עיון נעשית פשוטה יותר. זו סיבה טובה לבחור בה כברירת מחדל לעסק רגיל, כל עוד המטרה לא מצריכה יותר.

יש שני מקרים שבהם מספר הימים נקבע מבחוץ. הראשון הוא מעון יום לפעוטות. לפי הנחיית הרשות 1/26 למעונות יום, חוק המצלמות במעונות מחייב לשמור את הצילומים 30 יום ממועד הצילום ואז למחוק אותם לצמיתות במנגנון אוטומטי. אם המעון לא מאפשר להורים צפייה מרחוק, המצלמות והמחשב שעליו נשמרים הצילומים צריכים להיות מנותקים מהרשת.

השני הוא עסק טעון רישוי שהמשטרה קבעה לו תנאים ברישיון. במפרטי המשטרה לפאב או בר (פריט 4.8) ולחניון מקורה או תת-קרקעי מעל 500 מ"ר (פריט 8.6 ז') כתוב: "ההקלטה תישמר למשך 14 יום לפחות ממועד צילומה", לצד דרישות לרזולוציה ולקצב הצילום. כאן חוק הגנת הפרטיות קובע את התקרה ורישיון העסק קובע את הרצפה. לפני שקובעים תקופה, שאלו את הלקוח אם יש לו רישיון עסק עם תנאי משטרה.

איך מגדירים מחיקה אוטומטית ב-NVR של Hikvision

1. נכנסים להגדרות ההקלטה: Storage > Schedule (בחלק מהממשקים: Record Schedule) ובוחרים ערוץ.
2. לוחצים על Advanced ומגדירים את השדה Video/Picture Expiry Time (בגרסאות מסוימות: Expired Time) למספר הימים שנקבע עם הלקוח.
3. מעתיקים את ההגדרה לכל הערוצים (Copy to) ושומרים (Apply).
4. בודקים שהדיסק מחזיק יותר ימים מתקופת השמירה. אם הוא קטן מדי, הוא ידרוס הקלטות לפני שהתפוגה תגיע, והלקוח יקבל פחות ממה שהובטח לו. את החישוב אפשר לעשות ב-מחשבון האחסון והרשת של Hikvision.

שמות התפריטים משתנים מעט בין דגמים וגרסאות קושחה, אז כדאי לבדוק אותם במדריך של הדגם. ההנחיה ממליצה גם לצמצם את זמני ההקלטה לזמנים הרלוונטיים, למשל הקלטה לפי תנועה במקום הקלטה רציפה, ולהתאים את הרזולוציה למטרה. מצלמת חניון שנועדה לראות אם רכב נכנס לא צריכה את האיכות של מצלמת קופה.

הרשאות, יומן פעולות וגישה מרחוק

הנחיה 4/2012 דורשת רשימת מורשי גישה על בסיס "צורך לדעת", ומפרטת שההרשאות צריכות להיות מדויקות לפי סוג הפעולה: צפייה בזמן אמת, צפייה בהקלטות, העתקת הקלטות, שליטה בזום ובכיוון המצלמה, ומחיקה או עריכה. ב-NVR של Hikvision אפשר להגדיר לכל משתמש הרשאות לפי סוג פעולה ולפי ערוץ. הטעות הנפוצה היא שכולם נכנסים עם אותו admin.

ההנחיה מבקשת גם מערכת שמתעדת כל ניסיון גישה: מי נחשף למידע, לאיזה מידע ומתי. ב-NVR של Hikvision יומן הפעולות נמצא תחת Maintenance > Log Search, ואפשר לסנן אותו לפי סוג פעולה ולייצא אותו. היומן הזה עוזר רק אם לכל אדם יש משתמש משלו. כשחמישה אנשים נכנסים עם אותו משתמש, היומן אומר רק "admin".

ומה לגבי המתקין? ההנחיה קובעת שהסתייעות בקבלן לא מסירה את האחריות ממפעיל המצלמות, ושפעולות רגישות כמו העתקה, מחיקה ועריכה של הקלטות עדיף שיבצע הלקוח ולא עובדי הקבלן. בתיקון 13, כל גורם חיצוני שמעבד מידע עבור בעל השליטה במאגר מוגדר "מחזיק". מתקין או חברת שירות שנשארים עם גישה מרחוק להקלטות של הלקוח עלולים להיכנס להגדרה הזאת, ומחזיק חשוף בעצמו לעיצום: הרשות מודיעה לבעל השליטה, ואם ההפרה לא הופסקה אפשר להטיל את העיצום גם עליו. ההמלצה שלנו: למסור ללקוח את פרטי ה-admin, ולהשאיר לעצמכם משתמש תחזוקה בשמכם, בלי הרשאת ייצוא.

על אבטחת ה-NVR עצמו חלות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), 2017. לפי קריאתנו, מערכת שמצלמת כניסות ואזורי לקוחות תהיה בדרך כלל ברמת האבטחה הבסיסית. בעסק של אדם אחד, שרק הוא ועד שני מורשים נוספים ניגשים למערכת, היא עשויה להיחשב "מאגר המנוהל בידי יחיד" עם חובות קלות יותר, בתנאי שיש בה מידע על פחות מ-10,000 איש. מערכת שקולטת התנהגות של אנשים ברשות היחיד (למשל עמדות עבודה סגורות), או מחזיקה מידע ביומטרי מזיהוי פנים, מופיעה בתוספת הראשונה לתקנות, כלומר ברמה הבינונית. אותה תוספת מחזירה אותה לרמה הבסיסית אם אצל בעל השליטה במאגר יש עד עשרה בעלי הרשאה. מאגר של גוף ציבורי, כמו עירייה, נמצא תמיד לפחות ברמה הבינונית. ההבדל מורגש בעיצום: ניהול הרשאות לקוי עולה 1,000 עד 2,000 ש"ח במאגר בסיסי, ו-40,000 ש"ח במאגר ברמה בינונית. כבר ב-2012 הזהירה ההנחיה שגישה מרחוק דרך האינטרנט יוצרת סיכוני אבטחה, ולכן כדאי לחבר את זה למדריך הקשחת מצלמות האבטחה ולהפרדת המצלמות ב-VLAN.

הקלטת קול, מצלמה נסתרת וזיהוי פנים: המקרים הרגישים

מצלמה עם מיקרופון

ההנחיה חד-משמעית: אין להשתמש במצלמות מעקב להקלטת קול, אלא לפי הוראות חוק האזנת סתר, שהפרתו היא עבירה פלילית. להרבה מצלמות IP יש מיקרופון מובנה. במצלמות Hikvision השמע נקבע לכל זרם בנפרד: בממשק המצלמה, תחת Video/Audio, בוחרים ב-Stream Type את Main Stream ואחר כך את Sub-Stream, ובכל אחד מהם השדה Video Type צריך להיות Video Stream ולא Video&Audio. ב-NVR צריך לוודא שגם האפשרות Record Audio בהגדרות ההקלטה המתקדמות (Advanced) כבויה. בודקים את זה בכל מצלמה לפני המסירה, גם אם הלקוח "לא ביקש קול". במעונות יום האיסור מוחלט, וגם הסכמה של ההורים או של מפעיל המעון לא מכשירה הקלטת קול.

מצלמה נסתרת בעסק

זו השאלה שמגיעה בדרך כלל אחרי חוסרים בקופה. לפי הנחיה 5/17, באזורים שבהם יש לעובד מרחב פרטי אסור לצלם אותו בלי ידיעתו, ואין להתקין מצלמות נסתרות אפילו למטרה לגיטימית. מצלמת סתר כזו עלולה להגיע כדי עבירה פלילית. באזור הציבורי של חנות אפשר להסתיר מהלקוחות את המיקום המדויק של המצלמות, אבל לא מהעובדים. ההנחיה מאפשרת צילום סמוי של עובדים רק בנסיבות יוצאות דופן ביותר: חשד ממשי לעבירה חמורה, באופן נקודתי ומוגבל בזמן. גם אז המעסיק צריך להיות מסוגל להוכיח שפעל בתום לב. היא ממליצה להעביר את ההחלטה לאישור ההנהלה הבכירה ולהצטייד מראש בחוות דעת משפטית מנומקת. גם כשהחשד הוא גניבה, ההנחיה מצטטת פסק דין שלפיו המעסיק צריך ליידע את העובדים על הכוונה להתקין אמצעים חזותיים, ולא די בשמועות.

בשירותים ובמלתחות קשה להעלות על הדעת הצדקה. במטבחון או בחדר האוכל אפשר להצדיק צילום רק למטרה חיונית ביותר. ויש לזה מחיר גם בדיני העבודה: בפסק דין שמתואר בכל-זכות, עובד גילה מצלמה נסתרת שהותקנה בחדרו 7 שנים קודם לכן, התפטר, ובית הדין קבע שההתפטרות מזכה אותו בפיצויי פיטורים.

זיהוי פנים, LPR ואנליטיקה

זיהוי לוחיות רישוי וזיהוי פנים הם שתיים מהדוגמאות שהרשות מונה למערכות שההקלטות שלהן הן מאגר מידע מזוהה, לצד אנליטיקה שמאפשרת לשלוף אדם לפי מאפיינים, וההנחיה דורשת עבורן בחינת מידתיות קפדנית. מאז תיקון 13, מזהה ביומטרי שמשמש לזיהוי אדם הוא מידע בעל רגישות מיוחדת. יש לזה גם מחיר מעשי: ההקלה בזכות העיון שתוארה קודם חלה רק על מאגר שלא ניתן לחפש בו לפי זהות, ואינדקס של פנים מבטל אותה.

לדעתנו, בחנות או במשרד רגילים אין סיבה להפעיל זיהוי פנים. זיהוי אדם ורכב (Human/Vehicle Detection) מסנן התראות שווא בלי לזהות מי האדם, וזה מספיק לרוב האתרים. על ההבדלים בין סוגי האנליטיקה כתבנו במדריך האנליטיקה בווידאו, ועל ביומטריה בכניסה למערכות בקרת כניסה ביומטריות.

בית פרטי, שכנים ובניין משותף

מצלמת אבטחה בבית פרטי

בבית פרטי חוקי המאגרים לא חלים, אבל חוק הגנת הפרטיות עדיין אוסר "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיף 2(3)). מצלמה שמכוונת לחצר של השכן, לחלון שלו או לכניסה לדירתו היא בעיה, עם תיקון 13 או בלעדיו. הפתרון הוא קודם כל זווית נכונה. כשאי אפשר להימנע מצילום שטח עודף, ההנחיה ממליצה על טשטוש או הסוואה של האזור. ב-Hikvision זו פונקציית Privacy Mask, שמכסה אזורים בתמונה כך שלא נצפים בשידור החי ולא נשמרים בהקלטה.

מצלמות בבניין משותף

נכון לספטמבר 2026 אין בין ההנחיות של הרשות הנחיה ייעודית לבניין משותף, והכללים הכלליים של ההנחיה חלים גם כאן. מקובל שההחלטה על מצלמות ברכוש המשותף מתקבלת באסיפה כללית של הבית ונרשמת בפרוטוקול. המצלמות מכוונות לשטחים המשותפים שלשמם הותקנו, ושלט תלוי גם על דלת הכניסה לבניין. מומלץ לתת גישה להקלטות רק לחברי הנציגות שהוגדרו, ולא לכל דייר דרך האפליקציה, לפי עקרון "צורך לדעת" שבהנחיה. בדף המידע של האגודה לזכויות האזרח מתוארת הכרעה מ-15.9.2010 (נחום נ' קסטרו) לגבי מצלמה שדיירים התקינו ברכוש המשותף, במקום שקלט גם את מי שיוצא מהמעלית בדרך לדירת השכנים. נקבע שהתקנת מצלמה ברכוש המשותף אינה כשלעצמה שימוש לא סביר בו, אבל הדיירים חויבו להזיז אותה כך שתצלם רק את הכניסה לדירתם.

מישהו מבקש לראות את ההקלטות (זכות עיון): מה עושים

לאדם שצולם יש זכות עיון במידע עליו (סעיף 13 לחוק). ההנחיה מתאימה את הזכות הזאת למצלמות:

• את מבקש העיון מזהים גם לפי תמונה, כדי לוודא שהוא אכן מי שמופיע בצילום.
• מותר לבקש ממנו לפרט תאריך ושעה מדויקים, ולהסביר למה הוא מבקש דווקא אותם.
• אם מופיעים בצילום אנשים אחרים, מטשטשים אותם או מאפשרים לו לצפות אצלכם בלי לקבל עותק.

סירוב שלא כדין עולה כסף: לפי המדריך של הרשות, העיצום על אי-מתן זכות עיון הוא 15,000 ש"ח להפרה, ומי שסורב יכול גם לתבוע פיצוי של עד 10,000 ש"ח בלי להוכיח נזק.

אסור להעביר הקלטות לגורמים שאינם קשורים לארגון או למטרה, ופרסום בתקשורת מותר רק במקרים חריגים. ההגבלה הזאת לא חלה על מסירה לגוף חקירה מוסמך כמו המשטרה, או לפי צו בית משפט. העלאת הסרטון של "הגנב מהלובי" לקבוצת הוואטסאפ של השכונה היא בדיוק מסירה לגורם שאינו קשור למטרה.

קנסות ועיצומים על מצלמות לפי תיקון 13

אלה סכומים שהרשות עצמה מפרטת במדריך שלה לתיקון 13, בקטגוריות הרלוונטיות למצלמות:

הרשות רשאית לפתוח בפיקוח גם כשאין חשד להפרה, כלומר ביקורת יכולה להגיע בלי תלונה. לגופים שהפעלת מצלמות היא חלק מהליבה שלהם (לדעתנו, למשל מוקדי צפייה וחברות שמנהלות מתחמים או חניונים) יש עוד שאלה לבדוק: בגילוי הדעת מיולי 2026 על מינוי ממונה הגנת פרטיות מנתה הרשות את מאגרי הצילומים של מצלמות מעקב כדוגמה לניטור שיטתי של בני אדם. חובת המינוי חלה כשזה חלק מהעיסוק העיקרי של הארגון ובהיקף ניכר. גילוי הדעת מדגיש שמספיק שהניטור כרוך בפעילות המרכזית בפועל, גם אם אינו המטרה, ושבמקרה של ספק אפשר לפנות לרשות. לחנות או לוועד בית זה בדרך כלל לא רלוונטי.

צ'ק-ליסט מסירה למתקין: 13 דברים לבדוק לפני שעוזבים את האתר

ההגדרות שתוארו כאן (מיסוך פרטיות, תפוגת הקלטות לפי ימים, משתמשים והרשאות, יומן פעולות וכיבוי שמע לכל זרם) קיימות במצלמות ה-IP וב-NVR של Hikvision שכומפניקס מייבאת. מתכננים התקנה ורוצים לוודא שההגדרות עומדות בהנחיות הרשות? הצוות הטכני של כומפניקס יעזור לבחור NVR ודיסק שמחזיקים את תקופת השמירה שנקבעה, ולבדוק את ההגדרות לפני המסירה. צרו קשר לייעוץ והתאמת ציוד.

המאמר מסביר את החוק ואת הנחיות הרשות להגנת הפרטיות כפי שפורסמו עד ספטמבר 2026, ואינו ייעוץ משפטי. במקרים של צילום עובדים, זיהוי פנים או מאגר גדול כדאי להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בדיני פרטיות.

שאלות נפוצות