תוכן עניינים
NVR של 32 ערוצים לא מבטיח שתוכלו להקליט בו 32 מצלמות. במקליט 32 ערוצים טיפוסי של Hikvision, רוחב הפס הנכנס מוגבל ל-256Mbps, כלומר 8Mbps בממוצע לערוץ, ומצלמת 8MP שמוגדרת ל-H.264 יכולה לבדה לדרוש כמעט פי שניים. אותו מקליט מקבל שני דיסקים של עד 10TB כל אחד, ו-28 מצלמות 4K ב-H.265 ימלאו אותם בתוך כשמונה ימים. מערכת הקלטה גדולה נתקעת בשלושה מקומות שונים: ברוחב הפס הנכנס של ה-NVR, בנפח ובעומס על הדיסקים, ובקישורים בין הסוויצ'ים. רק אחד מהם מופיע בעמודת "מספר ערוצים" בהצעת המחיר. במדריך הזה נחשב את שלושתם, עם נוסחאות שאפשר להריץ על מפרט אמיתי לפני שמזמינים ציוד.
עיקרי הדברים
במערכת NVR הווידאו עובר שלוש תחנות בדרך להקלטה. בתחנה הראשונה הוא עובר מהמצלמה דרך הסוויץ', ושם שולט רוחב הפס של כל פורט ושל הקישורים בין הסוויצ'ים. בשנייה הוא נכנס למקליט, ושם שולטים כרטיס הרשת של ה-NVR ומגבלת רוחב הפס הנכנס שהיצרן קבע לו. בשלישית הוא נכתב לדיסקים, ושם שולטים הנפח ועומס הכתיבה השנתי. יש גם תחנה רביעית, הפוכה בכיוונה: מהמקליט אל מסכי הצפייה והאפליקציות. תכנון שעונה רק על השאלה "כמה טרה צריך" מטפל בתחנה אחת מתוך ארבע.
דוגמה טיפוסית: מתקין מתכנן 28 מצלמות 8MP למרכז לוגיסטי ובוחר NVR של 32 ערוצים, כי "נשארו עוד ארבעה ערוצים לרזרבה". המצלמות מגיעות בהגדרת H.264, וכל אחת מוגבלת ל-12-16Mbps. סכום הזרמים יוצא 336-448Mbps, מול 256Mbps שהמקליט מסוגל לקלוט. המקליט לא מצליח לקלוט את כל הערוצים ומתריע על חריגה ברוחב הפס, והמתקין מגלה את זה באתר, כשהכבילה כבר בקיר והלקוח מחכה למסירה.
החדשות הטובות הן שאת כל ארבע התחנות אפשר לחשב מראש בעזרת שלושה נתונים: קצב הסיביות (Bitrate) של כל מצלמה, מספר ימי השמירה הנדרשים ודף המפרט של ה-NVR. נתחיל מהנתון שכל השאר נשען עליו.
קצב הסיביות הוא כמות המידע שהמצלמה שולחת בכל שנייה, והוא נקבע משילוב של כמה הגדרות ותנאים:
מאחר שהקצב בפועל משתנה כל הזמן, מתכננים לפי ה-Max Bitrate שמוגדר במצלמה, לא לפי הממוצע של שעות היום. אלה ערכי תכנון מקובלים לזרם הראשי (Main Stream) ב-25fps, בסצנה בינונית ובקידוד VBR:
| רזולוציה | H.264 | H.265 |
|---|---|---|
| 2MP (1080p) | כ-4Mbps | כ-2Mbps |
| 4MP | 6-8Mbps | 3-4Mbps |
| 8MP (4K) | 12-16Mbps | 6-8Mbps |
אלה ערכי עבודה לתכנון ראשוני, לא נתוני יצרן. הערך הנכון לכל פרויקט הוא זה שנמדד באתר, אחרי כמה ימים של פעילות ובשעות החשוכות.
💡 טיפ מקצועי: מודדים בלילה, לא בצהריים
מצלמה שנבדקה ב-12:00 ושלחה 4Mbps יכולה להגיע לתקרת ה-VBR בשתיים בלילה. בחושך החיישן מגביר את האות, הרעש בתמונה גדל, והמקודד מתייחס לרעש כאל "תנועה". שלושה ימים אחרי ההתקנה, היכנסו לממשק ה-NVR ובדקו את קצב הסיביות של כל ערוץ בשעות הלילה. ערוץ שצמוד לתקרה כל הלילה הוא סימן לתקרה נמוכה מדי, לתאורה חלשה או לצורך בהגדרות הפחתת רעש (DNR).
לכל מקליט רשת יש תקרה לכמות הווידאו שהוא מסוגל לקלוט בבת אחת, והיא מופיעה בדף המפרט בשורה Incoming Bandwidth. בדף המפרט הרשמי של Hikvision לדגם DS-7632NI-I2, מקליט של 32 ערוצים, מופיע רוחב פס נכנס של 256Mbps, רוחב פס יוצא של 256Mbps ושני תאי SATA לדיסקים של עד 10TB[1]. הנוסחה לבדיקה פשוטה:
סכום ה-Max Bitrate של כל הזרמים הנקלטים × 1.2 ≤ רוחב הפס הנכנס של ה-NVR
המקדם 1.2 הוא רזרבה של 20% לקפיצות קצב, להוספת מצלמות בעתיד ולצפייה בהקלטות במקביל להקלטה. אם המקליט מוגדר להקליט גם את הזרם המשני (Dual-Stream Recording), גם אותו צריך להוסיף לסכום. כשמשווים בין דגמים, מתברר שיותר ערוצים לא בהכרח אומר יותר רוחב פס לכל ערוץ:
| מקליט | ערוצים | רוחב פס נכנס | ממוצע לערוץ |
|---|---|---|---|
| Hikvision DS-7632NI-I2 | 32 | 256Mbps | 8Mbps |
| Hikvision DS-7764NI-M4 | 64 | 400Mbps | 6.25Mbps |
נחזור למרכז הלוגיסטי. 28 מצלמות 8MP ב-H.265, עם תקרה של 8Mbps לכל אחת, מסתכמות ב-224Mbps. עם רזרבה של 20% מגיעים ל-269Mbps, וזה כבר מעל 256. יש שלוש דרכים לסגור את הפער: להוריד את התקרה ל-6-7Mbps ולבדוק שהאיכות בלילה מספיקה, לעבור לאחת ממערכות ההקלטה NVR הגדולות יותר עם 400Mbps נכנסים, או לפצל את המצלמות בין שני מקליטים לפי אזורים. הפיצול מוסיף גם שרידות: אם מקליט אחד נופל, חצי מהאתר ממשיך להקליט.
📌 חשוב לדעת: גם פורטי ה-PoE של המקליט נכנסים לאותו תקציב
במקליטים עם פורטי PoE מובנים (הדגמים שמסומנים /16P או /8P) נדמה שהמצלמות "מחוברות ישר" ולכן לא צורכות רשת. בפועל, כל זרם שנכנס דרך הפורטים האלה נספר באותו רוחב פס נכנס כמו מצלמה שמגיעה דרך סוויץ' חיצוני. הסוויץ' הפנימי חוסך כבילה וספק כוח, לא רוחב פס.
מגה-ביט לשנייה הוא מיליון ביטים בשנייה. ביממה יש 86,400 שניות, ושמונה ביטים הם בית אחד. מכאן ש-כל מגה-ביט רציף לשנייה שווה כ-10.8GB ביום וכ-324GB בחודש. זה כל החישוב: מכפילים את סכום הקצבים ב-10.8, ואחר כך במספר ימי השמירה.
| קצב למצלמה | נפח ליום | נפח ל-30 יום |
|---|---|---|
| 2Mbps | 21.6GB | כ-650GB |
| 4Mbps | 43.2GB | כ-1.3TB |
| 8Mbps | 86.4GB | כ-2.6TB |
| 16Mbps | 172.8GB | כ-5.2TB |
במרכז הלוגיסטי, 224Mbps כפול 10.8 הם כ-2,420GB ביום. שלושים יום של הקלטה רציפה דורשים כ-72.6TB, ומקליט עם שני תאים של 10TB יחזיק בקושי שמונה ימים. כאן נכנסים המנופים: הורדת תקרת הקצב, קודק חכם, הקלטה על אירוע בלבד במצלמות שמכוונות לאזורים שקטים, הורדת fps במצלמות סקירה, וקביעת תקופת השמירה לפי הצורך האמיתי של הלקוח, ולא לפי "כמה שיותר". הקלטה על אירוע חוסכת הרבה, אבל משאירה חורים בתיעוד, ולכן במצלמות כניסה וקופה עדיף להקליט ברצף.
שני תיקונים קטנים לפני שסוגרים את המספר. הראשון: דיסק של 10TB יוצג בממשק ה-NVR כ-9.1TB בערך, כי היצרן סופר ביחידות עשרוניות והממשק ביחידות בינאריות. השני: כדאי להשאיר כ-10% רזרבה, כי במצב החלפה (Overwrite) המקליט מוחק את ההקלטות הישנות בקבצים שלמים, ולא דקה אחר דקה.
דיסק במקליט כותב 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. דיסקי מעקב (Surveillance) מדורגים לפי עומס עבודה שנתי, כלומר כמה טרה-בייט הם מתוכננים לקרוא ולכתוב בשנה. לפי נתוני Western Digital שפורסמו בהשקת סדרת Purple Pro, דיסקי WD Purple של 1-6TB מדורגים ל-180TB בשנה, דגמי 8TB ומעלה ל-360TB בשנה, וסדרת Purple Pro ל-550TB בשנה[3]. לכן עומס העבודה השנתי של הדיסק חשוב לא פחות מהנפח שלו.
החשבון: 2,420GB ביום הם כ-883TB בשנה. כשהכתיבה מתחלקת בין ארבעה דיסקים, כל אחד סופג בממוצע כ-220TB בשנה, וזה כבר מעל הדירוג של הדגמים הבסיסיים, עוד לפני שמישהו צפה בהקלטה. בשמונה תאים יורד העומס לכ-110TB לדיסק. מכאן שבמערכות גדולות מספר התאים במקליט הוא פרמטר אמינות ולא רק פרמטר נפח.
RAID מגן מפני כשל של דיסק בודד. ב-RAID 5 הולך לאיבוד נפח של דיסק אחד, והמערך שורד כשל של דיסק אחד. ב-RAID 6 הולך לאיבוד נפח של שני דיסקים, והמערך שורד שני כשלים[5]. שמונה דיסקים של 10TB נותנים כ-70TB נטו ב-RAID 5 וכ-60TB ב-RAID 6. בדיסקים גדולים, שחזור (Rebuild) אחרי כשל נמשך שעות ארוכות ומעמיס על הדיסקים שנשארו. דווקא אז, כשל נוסף ב-RAID 5 מוחק את כל המערך. לכן במערך של שישה דיסקים גדולים ומעלה, RAID 6 הוא הבחירה השמרנית. לא כל מקליט תומך ב-RAID, ובדרך כלל זה שמור לדגמים עם ארבעה תאים ומעלה, אז בודקים בדף המפרט לפני שמתמחרים.
⚠️ עצור: שתי טעויות שעולות בהקלטות
הראשונה היא דיסק מחשב רגיל במקליט. הוא לא מתוכנן לכתיבה רציפה ולעבודה לצד דיסקים אחרים באותו מארז, והוא נוטה לסיים את דרכו מוקדם, בדרך כלל בדיוק כשמחפשים אירוע. השנייה היא לחשוב ש-RAID הוא גיבוי. RAID מגן מכשל של דיסק, לא מגניבה של המקליט, משריפה בארון התקשורת או ממחיקה בטעות. באתרים קריטיים שומרים עותק נוסף של אירועים חשובים מחוץ למקליט, ב-NAS במבנה אחר או בענן.
פורט של 100Mbps בסוויץ' מספיק בהחלט למצלמה אחת, גם ב-8MP. הבעיה מתחילה במעלה הזרם. הקישור בין סוויץ' לסוויץ' נושא את סכום כל המצלמות שמאחוריו, ולא רק את המצלמה הקרובה. סוויץ' קצה עם 24 מצלמות של 8Mbps מעביר כ-192Mbps בקישור העליון שלו. שלושה סוויצ'ים כאלה, שמתחברים לסוויץ' מרכזי, מזרימים לכיוון המקליט כ-576Mbps, וזה כבר יותר ממחצית קישור של 1Gbps, עוד לפני צפייה, גיבוי או תעבורה אחרת.
כלל אצבע טוב לתכנון הוא לא לעבור 70% ניצולת רציפה בשום קישור. מעבר לזה, קפיצות קצב בלילה ותעבורת צפייה מגיעות לתקרה, ונוצרים אובדן חבילות ו"חורים" בהקלטה. מה שעוזר: קישורים עליונים של 1Gbps ומעלה (או SFP במרחקים ארוכים), סוויצ'ים שמותאמים לכמות המצלמות ולתקציב ההספק, וחיבור המקליט לסוויץ' המרכזי ולא לסוויץ' קצה.
כדאי לבדוק גם את כרטיס הרשת של המקליט עצמו. ל-DS-7632NI-I2, למשל, יש ממשק רשת יחיד של 1Gbps[1], ודרכו עוברים גם ההקלטה וגם הצפייה. מקליטים עם שני כרטיסי רשת מאפשרים להפריד את רשת המצלמות מרשת המשרד, ובכל מקרה הפרדת רשת המצלמות ב-VLAN מונעת מתעבורת המשרד להתחרות בווידאו על אותו רוחב פס, ומשפרת גם את האבטחה.
הכיוון ההפוך מוגבל גם הוא. רוחב הפס היוצא של המקליט, שעומד על 256Mbps ב-DS-7632NI-I2[1], הוא התקרה לכל הצפיות במקביל: עמדות במשרד, אפליקציות בטלפון וצפייה בהקלטות. אבל בדרך כלל החסם האמיתי הוא קצב ההעלאה (Upload) של קו האינטרנט באתר. צפייה מרחוק ב-16 מצלמות בזרם הראשי של 8Mbps דורשת 128Mbps העלאה, ורוב הקווים העסקיים לא יספקו את זה.
הפתרון הוא הזרם המשני (Substream). זה זרם ברזולוציה נמוכה, בדרך כלל כמה מאות קילוביט לשנייה, שמיועד לתצוגת ריבועים ולאפליקציות. מגדירים אותו בכל מצלמה ברזולוציה ובקצב סבירים, ומשאירים את הזרם הראשי לצפייה במצלמה בודדת במסך מלא ולהורדת קטעים.
מגבלה נוספת היא יכולת הפענוח של המקליט למסך המקומי. ב-DS-7632NI-I2 היא עומדת על 4 ערוצים ב-8MP, 8 ערוצים ב-4MP או 16 ערוצים ב-1080p[1]. מסך מפוצל ל-32 ריבועים יעבוד רק על זרמים משניים. אם הלקוח מצפה לקיר מסכים בזרם ראשי, צריך מפענח ייעודי או תחנת צפייה, ולא רק מקליט.
אחרי החישוב הידני כדאי להשוות את התוצאה למחשבון האחסון והרשת המקוון של Hikvision[4], שמחשב רוחב פס ונפח לפי דגם, קודק והגדרות. אחרי ההתקנה עושים את הבדיקה הכי חשובה: מודדים את הקצב בפועל בכל ערוץ, בלילה, ומתקנים את ההנחות.
המאמר עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026. נתוני המקליטים והדיסקים מבוססים על דפי המפרט ופרסומי היצרנים בעת הכתיבה. לפני הזמנה בדקו את גרסת המפרט העדכנית של הדגם.
בכומפניקס, הבית של המתח הנמוך, תמצאו את כל השרשרת למערכת הקלטה בלי צווארי בקבוק: מצלמות IP של Hikvision, מקליטים בכל הגדלים, סוויצ'ים ותשתית תקשורת, וצוות טכני שיעזור לכם לחשב רוחב פס ואחסון לפני שמזמינים. דברו איתנו או הירשמו כלקוח עסקי כדי ליהנות ממחירי מתקינים.
תלוי בסכום הקצבים. שמונה מצלמות 4MP ב-H.265 עם תקרה של 4Mbps מסתכמות ב-32Mbps, כלומר כ-345GB ביום. דיסק של 4TB יחזיק אותן כ-11 ימים בהקלטה רציפה, ומעט פחות אחרי ניכוי הפער בין יחידות עשרוניות לבינאריות.
זה חוסך הרבה נפח במצלמות שמכוונות לאזורים שקטים, כמו מחסן בלילה או חדר שרתים. החיסרון הוא חורים בתיעוד: אירוע שלא זוהה כתנועה לא יוקלט. במצלמות כניסה, קופה ושער עדיף להקליט ברצף, ובשאר המצלמות אפשר לשלב הקלטה רציפה בקצב נמוך עם קצב גבוה בזמן אירוע.
H.265 הוא תקן קידוד פתוח שחוסך 25% עד 50% לעומת H.264 באותה איכות. H.265+ הוא שכבת אופטימיזציה של Hikvision מעל H.265, שמנצלת את הרקע הסטטי בתמונה כדי לחסוך עוד. החיסכון שלו תלוי מאוד בתנועה בתמונה, ולכן מתכננים לפי מדידה ולא לפי האחוזים בעלון.
במקליטים רבים כן. דף המפרט של DS-7632NI-I2, לדוגמה, כולל תמיכה בפרוטוקולי NFS ו-iSCSI[1], שמאפשרים להוסיף אחסון רשת (NAS או IP SAN). צריך לזכור שהכתיבה לאחסון הרשת עוברת דרך אותו כרטיס רשת ומעמיסה עליו, ולכן עדיף לחבר את האחסון לרשת המצלמות ולא לרשת המשרד.